המטען המגדרי של שפה הוא המידה שבה השפה מחייבת את הדוברות והדוברים בה לבחור הטייה מגדרית. נהוג לחלק את המטען המגדרי של השפות לשלושה סוגים: 1. שפות שיש בהן מין דקדוקי ( = שפות שבהן גם שמות העצם ממוגדרים, כלומר שכל מילה היא בהכרח או זכר או נקבה) כמו עברית, ספרדית, רוסית, גרמנית ועוד. 2. שפות שיש בהן צורה נייטרלית ( = שפות שיש בהן שמות גוף ממוגדרים אך ככלל לשמות העצם אין מגדר) כמו אנגלית והשפות הסקנדינביות. 3. שפות שאין בהן הטיה מגדרית כלל ( = שפות שבהן גם שמות הגוף הם נייטרלים) כמו פינית, טורקית, פרסית סינית ועוד. . המחקר בחן האם ניתן לקשור בין המטען המגדרי של השפה למידת אי-השיוויון המגדרי בחברה. אי השיוויון המגדרי נקבע בהתבסס על ה Global Gender Gap – דירוג בינלאומי שהתפרסם בשנת 2009, אשר שהשווה בין מדינות על ידי בחינת מצבן של נשים ביחס לגברים בתחומי כלכלה, פוליטיקה, חינוך ובריאות. . מהמחקר עלה כי מדינות שבהן השפה היא בעלת מגדר דקדוקי דורגו נמוך יותר במדד הפער המגדרי. הדבר נכון במיוחד בתחום הכלכלה. באופן מעניין, במדינות שבהן אין הטיה מגדרית בשפה נמצאו פערים גבוהים יותר מאשר במדינות שבהן השפה היא בעלת מגדר נייטרלי. במחקר מציעות החוקרות הסברים לממצאים הללו ובין היתר טוענות כי ייתכן שדווקא השימוש בלשון כפולה (כלומר גם זכר וגם נקבה) הוא זה שמאפשר הנכחה של נשים וגברים גם יחד, ובכך תורם ליצירת שיוויון מגדרי. . מקור: Prewitt-Freilino, J. L., Caswell, T. A. & Laakso, E. K. (2012). The Gendering of Language: A Comparison of Gender Equality in Countries with Gendered, Natural Gender, and Genderless Languages. Sex Roles, 66, 268. doi: 10.1007/s11199-011-0083-5
דברו אלינו 